לאהוב את ענת גאיוס
 
ישבתי בחדר שלי בערב, מחכה שענת תתקשר. הרחתי את הורד שקניתי לה, היה לו ריח חזק ומתוק, בדיוק כמו הריח של ענת. לבסוף ענת התקשרה, ועלה לי חיוך על הפנים, חיוך טיפשי שלא הצלחתי למחוק.
 
אבל ענת מחקה לי את החיוך. היא קצת גמגמה וקצת היססה, אבל לבסוף היא אמרה לי שזה נגמר, שזה כבר לא עובד, שמערכת היחסים שלנו לא מתאימה לה יותר ושהיא מרגישה שמשהו חסר לה - הספונטניות וההתלהבות - שנעלמו.
 
שתקתי כשאני אוחז בטלפון, ללא יכולת להגיב או לחשוב בבהירות. חשתי באימה שמציפה אותי, אימה שהתחלפה לה בזעם ובתחושת עלבון. לא אמרתי לה מילה על רגשותיי, רק הבטתי בורד ושנאתי אותו, שנאתי אותה. מעכתי את הורד וזרקתי אותו הצידה לרצפה, כשאני מנתק את הטלפון עם סיום השיחה.
 
שכבתי זמן מה על המיטה, עיוור מכעס על העולם כולו. לבסוף קמתי ויצאתי החוצה, לחפש איזשהו בר בסביבה. נכנסתי לבר הראשון שראיתי, שם התחלתי לשתות את הקוקטיילים שלהם וסיימתי בהקפצת טקילות, כשנמאס לי מהמקום התחלתי מסתובב מבר לבר, עוצר לשתות בכל מקום. חיפשתי ולא ידעתי מה.
 
בבר אחר פגשתי מישהי והזמנתי לה שתייה. שמחתי לגלות שגם לה קראו ענת, או שאולי לא שמחתי, לא ברור לי מה הרגשתי באמת. שתינו ביחד עד שראשנו הסתחררו לחלוטין מהאלכוהול ומהעשן ומהתאורה, ואז הלכנו להסתובב קצת על החוף, לנסות להתפכח קצת מהמשקה - אבל לא רציתי באמת להתפכח מהמשקה.
 
לאחר זמן קצר הגענו לדירה שלי ועלינו למעלה. הורדנו אחד לשני את הבגדים בגמלוניות מסוימת מרוב שתייה והתחלנו להתנשק ולהתגפף עד שסיימנו במיטה עירומים, מקיימים יחסי מין בפראות, מתעלמים מיתר העולם עד שנרדמנו או שאולי פשוט איבדנו את ההכרה.
 
כשהתעוררתי לקראת הצהריים, עם כאב ראש מפלצתי, הבטתי בבחורה העירומה שישנה לצדי על המיטה. לאחר מספר שניות של בלבול, מובן אני חושב, לאחר כל מה שקרה בערב הקודם וכל אותה שתייה, נזכרתי בשמה. הבטתי בענת והרגשתי איך הייאוש והאכזבה מציפים אותי, היא פשוט לא הייתה ענת שלי.
 
על הרצפה, לצד המיטה, היה זרוק לו ורד מעוך.