סרט חזק, נוגע, מרגש וסוחף זה משהו שלא יוצא לי להגיד הרבה על סרט אמריקאי! הפעם נתנו לי את כל הסיבות לאמירה שכזאת בלי שאפי יתארך.
 זהו סרט הוליוודי מהסוג הטוב שמחזיר את החשק לראות סרטים אמריקאיים, לנטוש את הסרטים הזרים לעת עתה ולקוות שהסרט "התרסקות" הוא נחליאלי שמבשר גשם של סרטים הוליוודים מלאי משמעות וחומר למחשבה. בסרט שזורים בצורה מופלאה סיפוריהם של כל צבעי החברה בארה"ב של ימינו ומתוארת הגזענות שטבועה עמוק, עמוק מדי בכל אחד מהמשתתפים בסרט. על כוכבי הסרט נמנים לבנים, שחורים, לטינים, ערבים וסינים שמתחככים זה בזה בחיי היום יום שלהם ומפגינים שנאה ללא כל סיבה אחד כלפי השני ללא קשר להיותם לבנים או בני מיעוטים. בסרט הזה כמו במציאות כולם נגועים בחיידק הגזענות וכולם מגלים את היותם נגועים בדרך הקשה והכואבת ביותר.
האלימות שהם מפגינים פוקחת את עיניהם לבסוף, אך בסוף הסרט ניתן להבין שהם רק מעטים מבין רבים שהחיידק שמקנן בהם מוגר ולכן העבודה עוד רבה עד לעולם המושתת על אהבה ושלום ללא תנאים.
תוך כדי הסרט הבנתי עד כמה אני, כן כן אני גזען כמו כל אחד מהשחקנים בסרט והייתי מסוגל להגיע למצבים שהם הגיעו בסיטואציות שאליהן הם נקלעו. התובנה העיקרית מכך היא שיש לי עוד הרבה חשבון נפש לעשות עד שאכריז על עצמי שאני נטול דעות קדומות וגזעניות, אך אני שמח לבשר שאני בדרך הנכונה כבר חודשים ארוכים. תוך כדי הסרט התרגשתי עד כדי דמעות וצעקתי לאאאאאאאא כמו אוהדי הכדורגל שמתפללים שקבוצתם לא תספוג בהתקפת האוייב שמתנהלת כרגע אל מול עיניהם. למען האמת זאת הפעם הראשונה שהרגשתי שותף לסרט עלילתי ולמרות היותי חובב הז'אנר הדוקומנטרי אני חייב לציין ששום סרט דוקו לא היה נוגע בי כמו הסרט "התרסקות" שמבהיר בתחילת הסרט את המציאות הכואבת, מזמן הפסקנו לגעת אחד בשני ואנחנו רק מתרסקים אחד אל תוך השני כדי להזכר שאנחנו עדיין בחיים.