Google
                    הוספה למועדפים  | קבע כעמוד הבית                      

על נרקומנים ותמימות
אותו יום חזרתי הבייתה מוקדם מהבסיס ולא רציתי לבזבז אותו סתם בבית, החלטתי להכנס לספרייה, להתבודד קצת,...
להמשך הכתבה

isabel לדף של isabel

דרג כתבה :

1%
על נרקומנים ותמימות

על נרקומנים ותמימות

נכתב על-ידי : isabel
עוד של isabel | תצוגה להדפסה | שלח כתבה לחבר שלח כתבה לחבר
אותו יום חזרתי הבייתה מוקדם מהבסיס ולא רציתי לבזבז אותו סתם בבית, החלטתי להכנס לספרייה, להתבודד קצת, לקרוא. מצאתי את הפינה השקטה שלי ופצחתי בקיראה קולחת.
 
"סליחה!" קפצתי ממקומי, גבר צעיר בעל מבטא רוסי ניגש אליי עם ספר "את יכולה לעזור לי בבקשה? אני לא מבין כאן כמה משפטים.." התחלתי לקרוא את המשפטים בקול רם, מסבירה בכל דרך שאני יכולה כדי שהוא יבין! מתעלמת מכל מיני סימנים מוזרים - הוא הצביע כל פעם על משפט אחר ולא על זה שהוא ביקש מהתחלה. ואז הוא אומר "תודה, יש לי עוד משהו בספר אחר אני אביא אותו" הוא הולך ואני מסתכלת על השולחן והפלאפון שלי איננו. אני זוכרת שישבתי כמה שניות בהלם..קולטת שהוא גנב לי אבל מסרבת להאמין! הרי הוא ביקש ממני עזרה, וכל כך השתדלתי...הלכתי לחפש אותו בין המדפים, רוצה להאמין שהוא באמת הלך לחפש את הספר השני.
התאפסתי על  עצמי ורצתי החוצה אבל מן הסתם הוא כבר הלך..באותו רגע לא אובדן הפלאפון גרם לי להלם מוחלט ובכי מחניק. מישהו ניצל אותי. אני ישבתי לי, הייתי מטרה נוחה, הייתי תמימה ונחלצתי לעזרתו כי הוא ביקש..איך אפשר לא לעזור למי שמבקש עזרה?
אני התאמצתי.. אבל כל זה לא היה מלבד הדרך לגנוב לי את הפל`.
הוא לא פילח לי אותו מהתיק סתם ככה, הוא לא חטף לי אותו מהיד וברח..הוא ביקש שאני אעזור לו!! הלכתי כל הדרך הבייתה בוכה כמו ילדה קטנה כאילו מישהו הרביץ לי או לקח לי מהיד בכוח את הסוכריה שלי.
הוא לקח ממני משהו טוב, אני לא מדברת על המכשיר. אני נתתי מעצמי... מצאתי את עצמי משווה אותו לפדופיל, עורב למטרה הנוחה, מנצל את התמימות ומספק את הצורך שלו. דרך נבזית ומגעילה להשיג את המטרה המלוכלכת. הרגשתי טיפשה ומושלפת וריקה... מה אני עכשיו אמורה להגיד לא למי שיבקש עזרה ממני?! עמוק בפנים אני יודעת שאני לא אתן לחוויה הזאת להביא אותי למצב אטום כזה כי אנחנו אמורים להיות טובים דווקא למרות דברים שכאלה שקורים לנו. אני לא אתן ל"רעים" לנצח. ואז אמרתי לעצמי
keep your eyes open!!!!!!
כן כן.....זה המצב...מסתבר שאני לא אפסיק להתפלא עד כמה נמוך העולם הזה יכול להיות. ואז מצאתי את עצמי בדילמה אחרת- האם אני אמורה לסלוח? הרי נרקומנים הם אנשים חולים (והוא היה נרקומן...) וחלשים האם בגלל זה אני אמורה לסלוח לו? האם אני אמורה לסלוח?!?!?!  אין שום טוהר בעולם הזה? אנשים משמידים כל שמצוץ של תמימות שישנה בדרכם כדי להשיג את המטרות המסריחות שלהם?? עד כדי כך העולם הזה מגעיל?!?!
אין באפשרותך לשלוח תגובה לכתבה, עליך להרשם קודם.
להרשמה חינם לחץ כאן...
1. כתב/ה: שחר פנחס

זה אחד הדברים הכי חזקים שיצא לי לקרוא! זה גרם לי איכשהו להזכר במחשבה שחשבתי עליה השבוע שקשורה לנושא. אני אכתוב על זה, תזכירי לי ;)
2. כתב/ה: isabel

אמרת שאתה סומך עליי...אז כתבתי לי מממ..מעניין מה חשבת
3. כתב/ה: דיווד ברביביאי,

על הפנים ערוך מאוד ביני כלכל
4. כתב/ה: ענבר

מצמרר!!...
5. כתב/ה: סיגל חצב

תמימות ועזרה לא הולכים ביחד בד"כ מי שנותן יותר לוקח פחות והרבה פחות !!!
6. כתב/ה: מיכאל

כתיבה יפה
7. כתב/ה: נועה לוי

ואוווווו!!! אהבתי!!!

אודות    כתבו אלינו    מצוקה    פרסם כאן    דרושים    תנאי שימוש    חנות וירטואלית    Moblin    החלפת קישורים    קידום אתרים    סרטים    וילונות

כל הזכויות שמורות - © פשוט מגזין 2006